פ ס ק - ד י ן, ~

פ ס ק - ד י ן

הנשיא א. ברק

1. העותרים הם בני שבט הג'הלין. הם יושבים על מקרקעין המצויים באיזור יהודה והשומרון. השטח - אשר בו או בסמוך לו מצויים המקרקעין - הוכרז (ביום 19.2.81) על ידי הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי ביהודה והשומרון (להלן - הממונה) כקרקע מדינה. הממונה פועל על פי צו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה והשומרון) (מס' 59), התשכ"ז-1967 (להלן - הצו). דבר הצו הובא לידיעת מוכתרי הכפר אבו-דיס ביום פרסומו. הוצגו להם השטחים שהוכרזו כאדמות מדינה על פי הצו. המוכתרים חתמו על קבלת הצו, והתחייבו להעביר את תוכנו לכל תושבי הכפר המחזיקים באדמות אלה. בעקבות זאת הוגשו מספר רב של עררים על ידי תושבי הכפרים בסביבה לועדת העררים שלפי הצו בדבר ועדות עררים (יהודה והשומרון) (מס' 172), התשכ"ח-1967. ועדת הערר החליטה (ביום 10.10.82) לקבל חלק מהעררים (להלן: ועדת הערר הראשונה). כתוצאה מכך צומצם שטח ההכרזה שבצו. העותרים לא הגישו ערר באותה תקופה. המועד להגשת ערר חלף. על המקרקעין האמורים חלה תכנית בנין עיר (מס' 420/1/16). התכנית קיבלה תוקף (ביום 7.10.93). על פיה מיועדים המקרקעין לבניה למגורים. העותרים לא הגישו התנגדות לתכנית.

2. בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית לגבי מועד התיישבותם של העותרים במקרקעין. בעוד שהעותרים טוענים כי הם יושבים בהם כבר משנות החמישים, בהסכמת בעלי הקרקעות מאבו-דיס ומאל-עזריה, טוענים המשיבים כי רק בסמוך לשנת 1988, החלו קבוצות של בני שבט הג'הלין להתיישב במקרקעין ובסמוך להם. כך או כך, נערכה בשנת 1989 פגישה בין נציגי המינהל האזרחי ונציגי השבט, שבעקבותיה חתמו נציגי השבט על הצהרה כי הם שוהים על אדמת מדינה, כי שהייתם במקום היא זמנית וכי בסמכות המינהל האזרחי להורות על פינויים בכל עת. בשנת 1993, במקביל לתחילת עבודות הפיתוח על פי תכנית ...

עלות המסמך 99 ש"ח