חדשות משפטיות

חוזים לרכישה
 
דף הבית > פסקי דין > סע"ש (תל-אביב-יפו) 52926-08-20 - אחמד שבת נ' ירים משה נכסים והשקעות בע"מ, החלטה
חיפוש בתקדין לייט

בתקדין לייט 4,450,550 פסקי דין וכתבות ביזפורטל

ייתכן שתוצאות החיפוש מכילות מסמכים בהם מופיעות המילים שחיפשת בנפרד,
על מנת לחפש את הביטוי המדויק יש לתחום אותו במרכאות. לדוגמא: "מדינת ישראל"
ברשימת התוצאות מוצגים רק חלק מן התווים של פסק הדין/ההחלטה,
אשר מיקומם במסמך תלוי במילות החיפוש שנבחרו, ולא ניתן בהכרח ללמוד מהם על תוצאת ההליך.
על מנת לצפות במסמך המלא, יש לרכוש אותו.
סע"ש (תל-אביב-יפו) 52926-08-20 - אחמד שבת נ' ירים משה נכסים והשקעות בע"מ

סע"ש (תל-אביב-יפו) 52926-08-20

אחמד שבת

נ ג ד

ירים משה נכסים והשקעות בע"מ

ע"י ב"כ - עו"ד ברדה

בית הדין האזורי לעבודה תל-אביב-יפו

[25.02.2021]

כב' הרשמת מרב חבקין

ע"י ב"כ: עו"ד

החלטה

 

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן בכתבי הטענות מצאתי, כי אין להיעתר לבקשה להפקיד ערובה מהסיבות הבאות שתובאנה בתמצית:

1. על פי תקנה 116 א (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 הכלל הוא חיוב התושב הזר (שאינו תושב מדינה שחלה עליה אמנת האג) בהפקדת ערובה אלא אם הראה כי חל עליו אחד החריגים בתקנה: ראשית ראייה, יכולת כלכלית, טעמים מיוחדים.

2. לגבי ראשית ראייה נפסק, כי התובע אינו נדרש להציג בכתב התביעה או בתגובה לבקשה לערובה ראיות לכל רכיבי התביעה "אלא נדרשת רק ראשית ראייה להוכחת תביעתו באופן כללי" ( ע"ע 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן - קיבוץ בית הערבה (11.2.2021)(להלן - עניין אבו מוחסן).

3. באותו עניין נקבע כי תלושי שכר מהווים ראשית ראייה וכך גם היתרי עבודה, ונדחתה טענת המעסיקים, כי היתר עבודה אינו מהווה ראשית ראייה משום שלכאורה אינו מלמד על עבודה בפועל (סעיפים 41 - 43 לעניין אבו מוחסן).

4. עוד נקבע, כי ככל שהתביעה עוסקת בתשלום זכויות קוגנטיות הדבר יצדיק ככלל שנקודת האיזון תיטה לעבר אי חיוב בערובה.

5. בעניין זה, הבקשה לערובה (כמו גם גרסת הנתבעת בכתב ההגנה) מבוססת על תשתית עובדתית שאינה עולה בקנה אחד עם תלושי השכר והדיווחים למדור תשלומים בשירות התעסוקה, מהם לכאורה עולה כי התובע הועסק ולמצער דווח כעובד בתקופה הנטענת בתביעה כאשר בחלק מהתקופה (עד 1/2019) דווח על ידי הנתבעת ובחלק מהתקופה (מ-6/2019) דווח על ידי בעל המניות אישית. על פי גרסת הנתבעת התובע עבד כחודשיים עד 3/2017 בלבד. ברם, כאמור גרסה זו עומדת בסתירה לדיווחי הנתבעת עצמה לשירות התעסוקה.

6. פער זה בגרסאות יש לברר בהליך עצמו, כאשר נטל ההוכחה לסתור את תקופת הדיווח לשירות התעסוקה מוטלת על המעסיק שדיווח על העסקת העובד ובהתאם לדיווח זה הונפקו תלושי שכר. יצוין עוד, כי לתצהיר הנתבעת לא צורפה כל אסמכתא המעידה, כי התובע שילם את העלות בגין הנפקת תלושי השכר, שהרי בכל התקופה בה דווח התובע כעובד נדרשה הנתבעת להפריש לשירות התעסוקה כספים בגין זכויות פנסיוניות וסוציאליות על פי נהלי שירות התעסוקה.

7. הגשת תביעה בצירוף תלושי שכר של שירות התעסוקה, וזאת בגין רכיבים שהם ברובם זכויות סוציאליות שאינן מוצאות ביטוי בתלושים עומדת ברף של ראשית ראייה, ואין הצדקה לחיוב בערובה.

אני ערה לכך שלא צורף תצהיר לתגובת התובע, אך תלושי השכר הם עצמם ראשית הראייה.

עיתוי הגשת התביעה אף הוא אינו מצדיק כשלעצמו חיוב בערובה בפרט בשים לב למועד הפסקת הדיווח אודות התובע כעובד על פי רישומי שירות התעסוקה.

8. סוף דבר: הבקשה נדחית. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 2,000 ש"ח לתשלום תוך 30 ימים ללא קשר לתוצאות הליך זה.

 

 

ניתנה היום, י"ג אדר תשפ"א, (25 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.



2021: ינואר | פברואר | מרץ | אפריל
2020: ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר