ע"א 6442/14

ג'ומאנה מנסור

נ ג ד

שירותי בריאות כללית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

[21.07.2016]

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט צ' זילברטל

כבוד השופט א' שהם

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 14.07.2014 בת"א 048823-05-10

בשם המערערת:

עו"ד עאוני מנסור

בשם המשיבה:

עו"ד ענת קימלמן

י"ג בתמוז התשע"ו

דין הערעור להידחות, ובנסיבות העניין - ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו בתמוז התשע"ו (21.7.2016).

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 48823-05-10, מפי כב' השופטת נ' בן-אור), לפיו נדחתה תביעתה של המערערת נגד המשיבה בעילת רשלנות רפואית.

ברקע - תקופה של שלושה ימים שבתחילתה סבלה המערערת מחום. היא נבדקה על ידי רופא ביומיים הראשונים ואושפזה ביום השלישי בבית חולים, אז התברר שהותקפה על ידי חיידק מסוג STAPH AUREUSוכתוצאה מכך נגרמו לה מחלה ונכות צמיתה. טענתה העיקרית של המערערת היא כי היה איחור באבחון, שהביא לכך שלא הופנתה בשלב מוקדם יותר לבית חולים.

בית המשפט המחוזי נימק היטב את מסקנתו לפיה הרופא שבדק את המערערת לא התרשל, ושאף קיים קושי בהוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק וברור, לרבות העדפת המומחה מטעם המשיבה על פני המומחה מטעם המערערת. לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעות העובדתיות שנקבעו על ידו והדין שחל עליהן. כך ניתן לדחות את הערעור לפי תקנה 460ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. נוסיף, תוך התייחסות למושכלות ראשונים בדיני נזיקין, את הנקודות הבאות: לא די בהוכחת נזק, ואף אם ניתן היה לבצע פעולה שאילו ננקטה התוצאה הייתה אחרת - אין די בכך. בענייננו, המערערת לא הוכיחה שהיה בסיס לדרוש מהרופא כי ימליץ על אשפוזה ביום הראשון למחלתה. אין לקבוע סטנדרט זהירות לפיו בכל מצב יש לשלוח חולה לאשפוז בבית חולים. על פי הראיות, הסימנים לא הצביעו על כך. יוער בהקשר זה כי הרופא, שהכיר את המשפחה, אף ביקר את המערערת בביתה ובדק אותה ביום השני למחלתה בשעות הצהריים. כמו כן, ספק אם הוכחה כנדרש סוגיית הקשר הסיבתי. כלל ידוע הוא כי העדפת מומחה אחד על פני רעהו מסווגת כקביעת ממצא עובדתי, וכאמור אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בו. באשר לטענה לפיה יש להעביר את נטל השכנוע מכוח הנזק הראייתי - יש לזכור כי גם בהנחה שכך הוא, העברת הנטל מהתובע לנתבע אינה מביאה, בהכרח, לקבלת התביעה. המשיבה הצליחה לעמוד בנטל, גם בהנחה שהועבר אליה. עוד יצוין, בעניין הנזק הראייתי, כי הגם שלא היה רישום מלא של הדברים, הרישום החלקי - בתוספת הראיות שהוגשו - מספיקים לדחיית התביעה.

התוצאה היא כי לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם כל ההבנה למצבה של המערערת, עוולת הרשלנות לא הוכחה.

דין הערעור להידחות, ובנסיבות העניין - ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו בתמוז התשע"ו (21.7.2016).